.jpg) | |
תהליך הסדרי החוב הקיים היום במשק הישראלי, מבוסס על חקיקה חלקית ביותר (ס' 350 לחוק החברות), פסיקה רבת שנים, ובעיקר – כוחו של ההרגל. זהו תהליך לא כלכלי, לא אופטימלי, יקר מאד ורווי אינטרסים סותרים, בשל היותו מערב גורמים וגורמי גורמים ונציגי נציגים, המלווים בעורכי דין, מנהלי יח"צ וקמפיינים מתוקשרים. עיקר המלצותינו נוגע לצורך בכללים ברורים שאפשר יהיה להתנהל לאורם, כדי לחדול מההתנהלות שבה מבין הנושים - כל דאלים גבר, היוצרת הפסד כלכלי לגורמים אחרים הנוגעים בדבר. לטעמנו, על הרגולציה להסדיר את המהלכים כך שיהיו כלכליים ורציונליים, יצרו סדרי עדיפויות, ודאות ובהירות שיאפשרו המשך הפעלת החברה בתקופת המו"מ וההסדר, לטובת מחזיקי עניין בחברה – בעלי חוב, עובדים, משקיעים, ספקים, לקוחות וכו'. יצוין כי יש להבחין בין הסדרי חוב של חברות ציבוריות להסדרי חוב של חברות פרטיות. במקרה האחרון ההתנהלות הינה במישור הפרטי בין החברה לבין הגורמים המממנים אותה ולכן חלק מהבעיות המאפיינות הסדרי חוב של חברות ציבוריות אינן קיימות לגביהן. גם הטעמים להתערבות רגולטורית אשר מנויים בכתב המינוי של הועדה חלים באופן חלקי בלבד על הסדרי חוב של חברות פרטיות. לא נוכל להימנע מלציין כי לטעמנו הרכב הוועדה המכובד סובל מחסר. אין זה סביר כי בעלי ניסיון בתהליכי הסדר חוב אינם מיוצגים: נציגים של נושאים, נציגים של בעלי אינטרסים מהעבר, בעיקר בהסדרים שעבדו היטב, נציגי נאמנים, נציגי עורכי הסדרים ומעריכים, ונציגי חברות. החלופה של קבלת ניירות עמדה, ואפילו מפגשים ודיונים, אינם דומים לתועלת העולה מליווי מתמשך ולקיחת חלק בקבלת ההחלטות. אנו מציעים לוועדה לשקול להוסיף אליה מומחים מנוסים מתחומים שונים. |
.jpg?BannerID=126 "קשרי ממשל_")
.gif?BannerID=125 "אודות העמותה")
